זה אחד הציורים הכי לא מובנים שלי. מה הסיפור שלו?
שאלתי אנשים מה הסיפור של הציור הזה; חלק חשבו שמדובר על אכילה רגשית, הפרעות אכילה, בן אדם שקם בלילה לחפש נישנוש במקרר. היו כאלו שחשבו שמדובר בפתיחה של דלת מטוס לקראת קפיצה או שזו נערה שמסתכלת מהחלון. זו בכלל פרשנות שלי לציטוט מתוך פסק דין.
אני אוהבת כשאחרים מפרשים ציורים שלי. הרי אחרי שאמן או אמנית סיימו את היצירה, כבר אין שום משמעות למסר שהוא או היא ניסו להעביר. כלומר, ודאי שיש! אבל ברגע שציור מוגש אל אלפי עיניים שצופות בו, המוחות והרגשות שמאחורי העיניים יוכלו לפרש אותו אחרת. אני אמנם מתחילה לצייר מתוך התפיסות, הרעיונות והאמונות שלי וחשובים ככל שיהיו, המשמעות הגדולה יותר קיימת דווקא בשלב שאין לי שליטה עליו - כשהציור יוצא החוצה וסופג פרשנויות של אחרים שצופים בו.
בהתחלה היה לי קצת קשה לקבל את זה, אבל עם הזמן הבנתי שזה חלק מהיופי של היצירה. ברגע שזו מוכנה, המקום שלי כציירת ויוצרת הסתיים טכנית, אבל כעת היצירה שלי מזמינה אחרים ליצוק אליה את העולם הפנימי שלהם, להעשיר אותה ובעצם - להמשיך ליצור אותה. יש בזה משהו כמעט רוחני, אם תשאלו אותי. דיאלוג בלי מילים שנוצר ביני ובין הצופה, קשר מיוחד מבלי שבכלל נפגשנו.
נסחפתי לשיעור פילוסופיה, אבל כעת חוזרת לציור!
אמנות חברתית - זו המציאות
האמת היא שאין לי הרבה ציורים עם אמירה חברתית, מאחר שרובם מגיעים מעולמי הפנימי, והדרך שבה אני חוקרת את המציאות סביבי. עם זאת, כל חיי גדלתי עם מודעות חברתית; אמא שלי עבדה באגף הרווחה בעיירת הפיתוח בה גדלתי, ובבגרותי עבדתי בפרויקט לליווי משפחות באגף הרווחה בעיר בה אני מתגוררת כיום.
בתקופה ההיא, פגשתי על בסיס יומי משפחות - רבות ממה שדמיינתי - הנאבקות להתקיים בכבוד המינימלי מול יוקר המחייה. המפגשים חשפו בפניי פנים חדשות של המציאות, כפי שלא ידעתי שמתקיימת מתחת לאפי. לא היה לי מושג כמה זה ישפיע עליי, יגרום לי להעריך יותר את האוכל שאני אוכלת, הבגדים שאני לובשת, וכמובן; לא את תשלומי המיסים.
קצת בירוקרטיה ומשפט (אבל רק קצת)
בשנת 2022 נקבע אחד השינויים החברתיים החשובים ביותר בשנים האחרונות. פסק דין חדשני קבע כי אין לנתק משפחות מחשמל אם לא שילמו מיסים. לפני שהיא ממהרת לעשות זאת, על חברת החשמל לבדוק היטב כל מקרה לגופו במקרה של אי תשלום החשבון, ולא לבצע ניתוק אוטומטי.
הערכים שגדלתי עליהם לא אפשרו לי להתעלם מהצעד החשוב, וכך מצאתי את עצמי מחפשת את פסק הדין, קוראת חלקים נרחבים ממנו ומקבלת ממנו השראה. את עיניי לכד ציטוט של השופטת דפנה ברק, המשווה בין זרם החשמל לאור הבראשיתי:
"ויהי אור", בכך מתחיל סיפור בריאת העולם המובא בספר בראשית. ואמנם, קשה לדמיין חיים ללא אור.
באופן רחב יותר, קשה לתאר ניהולה של שגרת חיים ללא שימוש בחשמל, שהוא תנאי בסיסי נדרש לתאורה והפעלתם של מכשירים חיוניים הנמצאים בשימוש יום יומי, כדוגמת מקרר".
מחשיפה לציור: איך אני מעלה רעיון על הקנווס?
הציטוט מקשר בין האור הבראשיתי הגדול - פלא שתורם לקיום החי והצומח על האדמה, ובין חשמל בשימוש ביתי שהפך לחלק בלתי נפרד, צורך בסיסי אנושי. השופטת מציגה את החשמל כשווה ערך לאור, כאומרת שאין בכוחו של איש לנתק אותו ואת זרם החיים, לאף משפחה בישראל מבלי לראות את האדם שמאחורי המספרים. זהו צעד מדהים בעיניי אל חברה מכילה יותר ומדירה פחות כלפי משפחות מעוטות יכולת.
כשקראתי את פסק הדין, עלתה במוחי תמונה של יקום שלם בתוך מקרר. וכמה קל לנו לקחת את המקרר שלנו כמובן מאליו. ברור שכאשר נפתח אותו יחכו לנו שם כל המטעמים שאנחנו אוהבים, אבל מתקיימות ביננו משפחות אחרות. משפחות שזו המציאות שלהן, שכאשר המקרר מלא, זהו באמת יקום שלם מלא בהתרגשות. איך נוכל לשפוט אדם שדווקא המקרר שלו מסב לו התרגשות, כאשר קיימים פערים כאלו במציאות?
דמיינתי ילדה. אולי היא מתקיימת מאורז פשוט בעיקר, על ירקות טריים אף אחד לא מדבר, ועל מעדן שוקולד מתוק אפשר רק לחלום. והנה, גם האור כבה. המקרר ריק וחשוך ואין לו דבר להציע. ואם רק הייתה דרך נוספת להביט על הדברים, האור היה ממשיך לדלוק. אולי החודש, אפשר היה גם להרשות למלא את המקרר קצת יותר. להאיר גם את פניהם של בני המשפחה באור של הזדמנויות - מטעמים נפלאים, ערכים תזונתיים, אנרגיה (אגב חשמל), חיים.
כן, אפילו בדברים "משעממים" כמו פסקי דין, אפשר למצוא השראה ליצירה נפלאה ואופטימית.
רוצים לראות ציורים נוספים שלי? אני מציגה כרגע ב-3 תערוכות:
"אלכימיה" - גלריה לוטן, יפו. 28 ביוני עד 18 ביולי 2024
"נציגי האור" - נוקטורנו, ירושלים. יולי - אוגוסט 2024
תערוכת ציורים מופשטים - מלון נווה אילן. יולי - אוגוסט 2024
מזמינה אתכם להגיע, להתרשם, לפרש ולהרגיש. לחשוב באור חדש על יצירות אמנות שנחשפתם אליהם עד היום ולא הבנתם. איזו הכי מעניינת אתכם?
שנדע רק טוב, ופסקי דין חיוניים כאלו בעתיד.
Kommentare